תקנה 22 א' מתייחסת לנושא הכללי בתחום התעבורה שהוא ציות לתמרורים. כל מי שנוסע בדרכים מחויב לציית לכל התמרורים המוצבים בדרכים השונות למעט אם תמרור ספציפי הוצב, נקבע או סומן שלא כדין.
מהו תמרור
תמרור הוא איתות, אות או סימון כמו לדוגמה רמזור אשר הוצב במקום מסוים בהתאם לקביעה של הרשות המוסמכת שהיא רשות התמרור המרכזית וזאת כדי ליצור מעבר מסודר מכביש או מדרך ספציפית או מתן אזהרה כדי למנוע מעבר מסוכן.
רק אם תמרור הוצב ללא אישורה של הרשות ואינו מוצב כדין או אינו מבצע את הייעוד הנדרש הרי שמדובר בתמרור לא חוקי.
נטל ההוכחה חל על הנאשם
מי שקיבל דוח על א ציות לתמרור מסוג זה ונאשם על כך, הוא זה שאמור להוכיח לבית המשפט כי התמרור לא הוצב באופן חוקי ולכן הוא זה שמבקש מבית המשפט לבטל את האשמה. עד שהנאשם בעבירה זו אינו מוכיח את צדקתו, מבחינת בית המשפט מדובר בפעולת תמרור חוקית והנאשם הוא זה שהפר את החוק כאשר לא ציית לו.
הוכחת אי חוקיותו של התמרור אינה פעולה קלה ודי קשה להוכיח באופן וודאי שאכן מדובר בעבירה שיש לבטל.
בקשה לביטול העבירה
כדי לבטל את העבירה על הנאשם לכאורה לבדוק ברשות התמרור המקומית, אצל חברות הניהול של הכבישים המהירים או במשרדי ההנדסה ברשות המקומית, אם קיים אישור להצבת התמרור הספציפי אם התמרור הוצב ללא אישורים כלשהם של הרשות, הרי שהחוק עומד לצדו של הנאשם לכאורה.
במקרים רבים האזרח מוצא אישורים חלקיים, פרוטוקולים שונים אך לא קיימים אישורים על הקביעה או על ההחלטה להציב את התמרור ולכן מדובר בהצבת תמרור שלא כדין.
רק נתונים עובדתיים שהם חד משמעיים עשויים להצדיק את הטענה של הנאשם לכאורה באי ציות לתמרור.
בית המשפט בוחן כל מקרה לגופו ובשבע עיניים כדי לא ליצור מצב שבו עקב דיונים משפטיים יוסר תמרור ספציפי וההשלכות הן שעלולה להיגרם לציבור סכנה בטיחותית במיקומים בעייתיים או בצמתים.
