לפי החוק, במקרים בהם חלף זמן מסוים מהמועד בו בוצעה עבירה, לא יהיה ניתן להעמיד לדין את מבצע העבירה גם אם ישנה סיבה מוצדקת להגשת התביעה. הסיבה לכך שלא ניתן להעמיד אדם לדין לאחר התיישנות התביעה היא שעבר זמן רב מדי מהמועד בו הוא עבר על החוק ומהתגבשות הסיבה להגשת כתב האישום.
המטרה של חוק ההתיישנות היא להגן על הזכויות של האדם. באמצעות החוק ניתן למנוע מצב בו האדם עומד לדין שנים רבות לאחר שהוא ביצע את העבירה.
חוק ההתיישנות חל על עבירות שונות וביניהן גם על עבירות תעבורה, כך שבמידה שחלפה התקופה שמוגדרת בחוק, לא יהיה ניתן להעניש את הנהגים שביצעו את העבירה. תקופת ההתיישנות והעונשים שחלים על עבירות תנועה משתנים בהתאם לחומרת העבירה.
סוגי עבירות תעבורה והשפעתן על תקופת ההתיישנות
העונש שיינתן לנהג שביצע עבירת תנועה קלה יהיה ברוב המקרים קנס כספי בלבד. עונש חמור על עבירות תנועה יינתן על עבירות שמכונות: "עבירות חטא", עונש זה יהיה מאסר של עד 3 חודשים. תקופת ההתיישנות שחלה על עבירות חטא עומדת על שנה.
עבירות חמורות עוד יותר מעבירות חטא מכונות "עבירות עוון" ודינן מאסר למשך 3 חודשים עד 3 שנים. תקופת ההתיישנות שחלה על עבירות עוון עומדת על חמש שנים.
עבירות שדינן גבוה מ-3 שנות מאסר הן עבירות פשע. תקופת ההתיישנות שחלה על עבירות אלו עומדת על 10 שנים. התיישנות על העבירות החמורות ביותר – עבירות שעונשן מאסר עולם, עומדת על 20 שנים.
העבירות היחידות להן אין תקופת התיישנות הן עבירות רצח, עבירות ניסיון לרצח ועבירות קשירת קשר לרצח.
במידה שהתנהלה חקירה בשל עבירה שמוגדרת כעבירת עוון או עבירת פשע, או במידה שחל הליך משפטי בשל עבירה שמוגדרת כעבירת עוון או עבירת פשע, יקבע המועד האחרון של ביצוע הפעולות את מספר הימים בתקופת ההתיישנות. כמו כן קובע החוק שבמקרה שלא החל ביצוע עונש, תחול עליו תקופת התיישנות.
ניתן להבין שבמקרה שאדם ביצע עבירת תעבורה, לא יהיה ניתן להעמידו לדין לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק. בחלק מהמקרים עשויה עילת ההתיישנות לשמש הצדקה מספקת למשל לביטול קנסות שניתנו בעקבות עבירות תעבורה.
